פסק דין
שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, והן מתייחסות לנזקים שנגרמו לשניים מהרכבים המעורבים בתאונה הנדונה. בגין אותה תאונה הוגשה תביעה נוספת המתייחסת לנזקים שנגרמו לרכב שלישי, ותביעה זו טרם נתבררה. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים 4 כלי רכב. שלושת התביעות שהוגשו הן בגין הנזקים שנגרמו לשלושת הרכבים הראשונים.
הרכב הראשון הוא רכב איי אי ג'י. נהגת הרכב העידה שרכבים לפניה עצרו, וגם היא עצרה רכבה עצירה מוחלטת. לפתע היא הרגישה מכה ולאחר מכן מכה נוספת, ואין היא זוכרת איזו מכה היתה חזקה יותר, אף שזכור לה בוודאות שהיו שתי מכות, אחת מהן חזקה יותר. רכבה ניזוק רק בחלקו האחורי. לזיכרונה היו מעורבים בתאונה שלושה רכבים בלבד, היא החליפה פרטים רק עם שני נהגים, ולא זכור לה שהיה מעורב בתאונה כל רכב נוסף. גם בהודעה הכתובה שמסרה הנהגת למבטחת הרכב היא כתבה שבתאונה היו מעורבים 3 רכבים (ת/1). כאמור, רכב איי אי ג'י ניזוק רק בחלקו האחורי, ואין מחלוקת שהתובעים זכאים לפיצוי על מלוא נזקיהם.
הרכב השני הוא רכב הראל. הראל תבעה נזקיה, וזאת ביחס לשני מוקדי נזק: קדמי ואחורי. לגרסתה, נהג הרכב הרביעי אחראי לתאונה כולה. נהגת הרכב העידה שלאחר שרכב לפניה עצר, עצרה גם היא רכבה עצירה מוחלטת. לפתע שמעה קול התנגשות מאחור וראתה את הרכב מאחוריה מתקרב אל רכבה, פוגע בה, וכתוצאה מכך נהדף רכבה אל רכב לפניו. גם בהודעתה הכתובה כתבה נהגת הראל את אותה הגרסה (ראה הודעה ת/3). בחקירתה הנגדית העידה העדה שלא סביר שנהגת הרכב הראשון חשה בשתי מכות, מאחר ועובר לתאונה, רכבה שלה היה בעצירה מוחלטת, והיא עצמה חשה מכה אחת בלבד (מכה נוספת היא שמעה מאחור טרם נפגעה).
הרכב השלישי הוא רכב ש.שלמה תחבורה בע"מ (הצדדים הסכימו שכתבי הטענות יתוקנו בהתאם). שלמה תבעה נזקיה בתביעה אחרת, שכאמור, טרם נדונה. נהג רכב שלמה העיד שרכבים לפניו עמדו, והוא האט רכבו עד שכמעט עצר. בשלב זה הוא חש מכה מאחור, וכתוצאה מכך רכבו נהדף לפנים אל רכב אחר, ואותו רכב נהדף גם הוא קדימה אל רכב נוסף. כך כתב העד גם בהודעתו הכתובה (נ/1). לדברי העד המכה שחש היתה מכה חזקה.
הרכב הרביעי הוא רכב הפניקס. נהג הרכב העיד שהוא פנה שמאלה והבחין בתאונה קיימת. הוא בלם רכבו, אך הרכב החליק ופגע קלות ברכב לפניו. רכבו שלו לא ניזוק כלל (וראה גם ההודעה, נ/4).
בחנתי את העדויות, המסמכים, חוות דעת השמאים ותמונות נזק. נתתי דעתי לטענות הצדדים. הגעתי למסקנה שמלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב הרביעי, רכב הפניקס. אלו טעמי.
תחילה לעדות נהגת רכב איי אי ג'י. עדותה של נהגת זו, היא לכאורה העדות החשובה ביותר, מאחר ואין מחלוקת כי עדה זו נהגה כראוי. אף על פי כן, בנסיבות דנן, הגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדותה, ונראה כי נסיבות התאונה אינן זכורות לה כראוי. שלושה טעמים עיקריים לכך. ראשית, העדה העידה, וחזרה והעידה, שבתאונה היו מעורבים רק שלושה רכבים. כך היא כתבה גם בהודעה הכתובה. אין מחלוקת כי בכך שוגה העדה, ואפילו נהג הרכב הרביעי הודה כי פגע קלות ברכב לפניו. נהגת הרכב השני, רכב הראל, צילמה תמונות במקום התאונה, ובהן נראה גם הרכב הרביעי. שנית, בעדותה טענה הנהגת כי חשה שתי מכות נפרדות, אחת חזקה והאחרת חלשה, אף שאין היא זוכרת איזו מהמכות היתה חזקה יותר. גרסה זו עומדת בניגוד להודעה הכתובה שמסרה העדה לחברת הביטוח סמוך לאחר התאונה, בה כתבה כי חשה מכה אחת בלבד. שלישית, נהגת הרכב השני, רכב הראל, העידה שלאחר התאונה היתה נהגת רכב איי אי ג'י נסערת מאוד, היא היתה בדרכה למדוד שמלת כלה, והוטרדה מכך שהרכב הוא רכבו של אביה. בהודעה הכתובה, נכתב גם שהיא סירבה להציג רישיון נהיגה. בנסיבות האמורות, הגעתי למסקנה שאין לקבוע ממצאים עובדתיים על יסוד עדותה של נהגת רכב איי אי ג'י. עם זאת, כאמור, אין מחלוקת כי נהגת זו נהגה כראוי, ומבטחת הרכב כמו גם בעל הרכב זכאים לפיצוי על הוצאותיהם.
עדות נהגת הרכב השני, רכב הראל, ועדות נהג הרכב השלישי, רכב שלמה, היו תואמות, ושניהם העידו כי עובר לתאונה היה רכב הראל בעצירה מוחלטת. אומנם בחקירתו הנגדית העיד נהג רכב שלמה כי הוא אינו יכול להעיד במאה אחוז כי רכב הראל לא פגע תחילה ברכב איי אי ג'י, אך מהעדות בכללותה עולה שלפחות ברמה של מאזן ההסתברויות, העד יכול להעיד שלא היתה פגיעה קודמת. לטעמי, הסתייגותו של העד, לא באה בשל ספק אמיתי במראה עיניו, אלא רק לשם הזהירות ובשל טענת הנהגת הראשונה (אותה לא קיבלתי) כי חשה בשתי מכות. למעשה טענת נהגת הראל כי לא פגעה ברכב לפניה טרם נפגעה מאחור, לא נסתרה על ידי מי מהעדים, ואין כל עד הטוען שראה את רכב הראל פוגע ברכב איי אי ג'י טרם נפגע מאחור (לטענת נהג רכב הפניקס בדבר הצטרפות לתאונה קיימת אתייחס להלן; לענייננו אציין שגם עד זה לא העיד כי ראה את רכב הראל פוגע ברכב הראשון). לאור האמור אני מקבלת את גרסת נהגת רכב הראל וקובעת כי רכבה פגע ברכב איי אי ג'י רק כתוצאה מהפגיעה שנפגע מאחור. המסקנה היא שגם הראל זכאית לפיצוי על מלוא נזקיה.
נהג רכב שלמה העיד שכתוצאה מפגיעת רכב הפניקס ברכבו, הוא נהדף לפנים ופגע ברכב הראל. כך כתב גם בהודאתו הכתובה, נ/1. גרסת זו, בדבר הדיפה מאחור, נתמכת לחלוטין בעדות נהגת רכב הראל, שהעידה שלאחר שעצרה רכבה, שמעה קול התנגשות מאחור, הביטה במראה, ראתה את הרכב מאחוריה מתקרב לרכבה ורק אז חשה בפגיעה. גם בהודעתה הכתובה של הנהגת היא חזרה על אותה גרסה, כדבריה: "רכב מסוג יונאי בצבע לבן (= הרכב הרביעי- י.ר), פגע ברכב מסוג מאזדה 3 צבע אפור כהה (= רכב שלמה – י.ר), שנהדף ופגע ברכבי מאחור..." (ת/3). נהג רכב הפניקס, הרכב הרביעי, טען אומנם שהוא הצטרף לתאונה קיימת, אך אף הוא לא טען כי ראה את רכב שלמה פוגע ברכב לפניו. הוא גם לא ציין אלו רכבים היו לטענתו מעורבים בתאונה הקודמת. מכאן שגרסת נהג רכב שלמה, בדבר הדיפה מאחור, לא נסתרה, והיא מקבלת חיזוק מנהגת רכב הראל, שלעניין זה, עדותה היא של עדה שאינה נוגעת בדבר.
זאת ועוד. אף שנהג הפניקס טוען שהוא הצטרף לתאונה קיימת, מעדותו עולה שהוא לא ראה תאונה קיימת אלא רק אישה, לדבריו נהגת הרכב הראשון, עומדת מחוץ לרכב. כדבריו: "נכון שרכבים במכה לא ראיתי, ראיתי את האישה" (עמ' 7 שורה 16). אלא שדווקא טענה זו, שעל יסודה מבסס העד גרסתו בדבר הצטרפות לתאונה קיימת, אינה מצוייה בשתי הודעות הכתובות שמסר לחברת הביטוח. בהודעה הראשונה, כתב העד שלאחר שפנה שמאלה הבחין בתאונת שרשרת (נ/4), אין בהודעה כל התייחסות לכך שנהגת אחד הרכבים כבר עמדה באמצע הכביש. העד שלח מייל נוסף, וגם בו חזר על גרסתו, שוב מבלי לטעון שנהגת הרכב הראשון כבר היתה מחוץ לרכב.
ועוד, נהג הפניקס הודה כי פגע ברכב לפניו מאחור, אך לטענתו היתה זו פגיעה קלה שלא גרמה לכל נזק, ודאי לא להדיפת הרכב. אלא שמעדותו עולה שהטענה להיעדר הדיפה, אין יסודה במראה עיניים אלא בהנחה שהן לרכבו והן לרכב בו פגע לא נגרם כל נזק, ומכאן שהפגיעה היא קלה ביותר (ראה גם הודעת העד נ/4, תמונה נ/5; עדותו בעמ' 7 שורות 1 – 2). ואולם טענה זו, בדבר היעדר נזק, לא רק שאין בה כדי לשלול אפשרות להדיפה, אלא שהיא בחלקה אינה נכונה ובחלקה אינה מוכחת. אינה נכונה מאחר ורכב שלמה, הרכב השלישי, כן ניזוק מאחור (ראה חוות דעת השמאי, נ/2). אינה מוכחת מאחר ולא הוצגה כל תמונה של רכב הפניקס, והעד הודה בעדותו שלאחר התאונה הוא לא פנה למוסך לבדיקת הרכב.
העולה מעדות נהג רכב הפניקס כי הוא מודה בפגיעה מאחור, וטענותיו, הן כי לא הדף את הרכב בו פגע, והן כי הצטרף לתאונה קיימת, מבוססות על מסקנות שהעד מסיק, ולא על מראה עיניים. לאור האמור, אני מעדיפה את גרסת נהגת הראל ונהג שלמה, וקובעת כי הגורם לתאונה כולה הוא נהג רכב הפניקס.
אינני מתעלמת מטענות ב"כ הפניקס כי הנזקים במוקד הקדמי של רכב הראל גבוהים מהנזקים במוקד הקדמי, אך אין בכך, לטעמי, בנסיבות תיק זה, כדי להעיד איזו מהגרסאות עדיפה, בין היתר בשל ההיקף הלא רב של הנזקים. עוד אוסיף כי ברכב שלמה התמונה הפוכה, והנזק במוקד האחורי גבוה מהנזק במוקד הקדמי, דבר התומך, לשיטת ב"כ הפניקס בטענת ההדיפה. כאמור, לא על יסוד מיקומי הנזק ברכבים המעורבים והיקפם, ניתן להכריע במחלוקות בין הצדדים.
מהטעמים האמורים הגעתי למסקנה שמלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הפניקס.
לאור האמור על הנתבעים, יהודה בכר והפניקס חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעים בשתי התביעות, באמצעות הפניקס חברה לביטוח, את מלוא נזקיהם. בתביעת איי אי ג'י (ת.א. 25171-01-12) תשלם הפניקס לתובעים סך של 11,696 ₪ צמוד מיום 06.07.11 בתוספת אגרת משפט, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. בתביעת הראל (ת.א. 39979-03-12) תשלם הפניקס לתובעות סך של 6,246 ₪ צמוד מיום 20.07.11 בתוספת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.
התביעות נגד יתר הצדדים נדחות, ללא צו להוצאות.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים, עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י"ב אדר תשע"ג, 22 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.